אמא תמר נולדה ב 5.8.1966 בבי"ח מאיר בכפר סבא. אמא היתה תינוקת בלונדינית עם עיניים תכולות. לאימי שני אחים: קובי ונורית. שניהם נשואים עם ילדים מקסימים.
סבתא מלכה ידעה מיד שהיא רוצה לקרוא לאמא תמר אך נהגה בנימוס ונתנה לסבא עמנאול לבחור לה שם. אמא היתה בגן אמהות עובדות ואח"כ בגן רבקה אותו זוכרת אמא מאוד לטובה. כל השנים גרה אמא בהרצליה עם בני משפחתה. בגיל 6 החלה ללמוד בבי"ס "ברנר" בהרצליה וזוכרת את התקופה כמאושרת. היתה חברה בתנועת "מחנות עולים" במלחמת יום כיפור אמא היתה בערך בת 7 והיא זוכרת את האזעקות המרובות ואת המטוסים שעברו מעל ביתה.סבא אבנר עבד בתעשייה האוירית ולכן כל פעם שחלף מטוס קרב מעל ביתם הם זכו להסבר מפורט על דגם וסוג המטוס .אמא עדין זוכרת את הבהלה שאחזה אותה ואת קובי שנשמעה אזעקה והם נאלצו לברוח מן הסוכה בלי נעלים .במלחמת יום כיפור נהרג בן דודה של סבתא ואמא זוכרת את העצב הנוראי שהיה אז בבית.
אמא אהבה את השכונה שבה גרה המשפחה,שכן בבנין היו כ-20 ילדים וכולם היו יורדים מדי יום לשחק נהגו לעשות יחד מסיבות בחגים, ואף לערוך משחקי אימה בלילות. בבית הספר היסודי אמא היתה תלמידה טובה מאוד אבל עברה משבר גדול כאשר עברה לתיכון. לפתע נאלצה להתמודד עם מקצועות ריאלים חדשים. בזכות התמדה הצליחה לשפר את ציוניה ולסיים את הבגרות בהצלחה. אמא החלה את שירותה הצבאי בשנת 1985 והיא שירתה כצפט"ית בחייל הקשר הקורס היה משעמם אבל החברה הייתה מעולה אמי שרתה בקריה ועשתה חיים משוגעים.בתקופה זו הכירה אמא את אבא במסיבה במועדון של האוניברסיטה והם החלו לצאת.
אמא למדה קורסי צילום ב"קמרה אובסקורה". בסיום השירות, אמא ואבא נפרדו ולא נראה כי יחזרו זה לזו אי פעם... בינתיים לומדת אמא גרפיקה במכון "אבני" ונוסעת לטיול בארצות הברית. כאשר אמא חוזרת מהטיול הארוך הלא יאמן קורה ואמא ואבא נפגשים רק לעלות נוסטלגיה על העבר. הסיפור נגמר טוב, וכעבור 3 שנים הם נישאים.
בנתיים מסיימת אמי תואר ראשון בספרות והסטוריה. אמא ואבא גרים בדירה שכורה בבת ים, ואח"כ עוברים לראש העין. אמא ממשיכה ללמוד הוראה והופכת לגננת. בהמשך מסיימת תואר שני בספרות עברית. לאחר מכן למדה השתלמויות מקצועיות נוספות, הנחיית קבוצות וביבליותרפיה.
אמא היא מאוד מצחיקה אבל לפעמים גם מרגיזה. לפעמים אנחנו רבים, היא אוהבת להגיד לי מה לעשות, אוהבת סדר וניקיון, להכין שיעורים וכדומה... אמא אוהבת לשחות, לשחק כדור עף, לקרוא, ולטייל בצפון הארץ.
סיפור אישי אמא -
השכונה שלנו היתה משהו נדיר בהרצליה. היינו כולנו מחוברים ,הילדים שיחקו ורבו זה עם זה, במקום ללכת לפעולות בכיתה היינו נשארים לפעולות בשכונה, אם אחד השכנים עזב זו היתה ממש טרגדיה והיינו עושים לו מסיבה מרגשת. בכל החגים אכלו יחד והבוגרים היו עושים לנו מסיבות מצחיקות. גם ההורים היו עושים ביחד פיקניקים. בקיצור היתה שכונה מדהימה. יום אחד קרה לנו דבר מזעזע בשכונה מלחמת יום הכיפורים החלה והאבות נקראו לשירות צבאי. אחד השכנים שנקרא ראשון היה צביקה - בחור צעיר ויפה ששירת בתור טייס. כעבור מספר ימים מטוסו הופל בשמי סיני. ידעו לספר שצביקה צנח אך לא ידעו מה עלה בגורלו. כעבור זמן מסויים פורסו צילומי השבויים ממצרים וצביקה לא היה בינהם. כולם השתדלו לעודד את אשתו - ירדנה -והאוירה היתה עצובה. כאשר הוגשה רשימת השבויים, נודע שצביקה בינהם. רק אז החלה הציפיה לבואו. כל השכונה התכוננה לארוע. השכנות אפו עוגות, נקנו סלים עם מטעמים , שמפניה, פרחים. כשסוף סוף הוא הגיע חיור קרח ורזה - זרקנו עליו פרחים. כולנו עלינו לביתו והוא התרגש מאוד. הוא סיפר לנו מעט ממה שהתרחש. ההתרגשות באותו יום היתה עצומה, אנחנו הילדים הרגשנו מהי שמחה אמיתית.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה