אבא אלי

אבא אלי נולד ב15.8.1963 בבית חולים דג'ני ביפו. לאבא קראו אליהו על שם סבו מצד אביו. 
לאבא אחות גדולה ממנו ב 3 שנים ושמה ליאורה. אבא הלך לגן כמו כל הילדים, ובגיל 6 הלך לבי"ס יסודי "נחשונים" בבת ים. אבא זוכר שביום הראשון ללימודים הוא התרגש אבל אימו התרגשה עוד יותר.
הכיתה בבית הספר היתה גדולה ורוב ילדי הכיתה היו בנים. עד היום יש לאבי זיכרונות טובים מבית הספר היסודי.  כמו כן הוא נשאר בקשר עם חבריו מאותה התקופה.  את המחנכת שלימדה אותו 3 שנים הוא זוכר בהערצה ואף ראה אותה לא מזמן בכנס מחזורים. הפגישה היתה מרגשת והסתבר שהמורה זכרה היטב אותו ואת כל בני משפחתו.
בתור ילד אהב אבי לשחק בשכונה עם ילדים בני גילו ובוגרים יותר. הם היו נפגשים מדי יום , משחקים ומשתוללים במדרכות, בכבישים, ליד הבתים עד שהאימהות היו קוראות לחזור הביתה.
בתקופת בית הספר היסודי היה אבי מספר שנים בצופים ויצא לפעילויות ולטיולים. בגיל 12 המשפחה עברה לדירה גדולה יותר בבת ים , ושנה מאוחר יותר אבא עבר לתיכון "חשמונאים" בבת ים.
היה זה בית ספר קטן ומשפחתי. אבא למד במגמה ספרותית למרות שהיה טוב גם במתמטיקה.
בתקופה זו היה אבי בתנועת נוער "השומר הצעיר" ויצא לעבודות רבות בקיבוצים.
את השירות הצבאי שלו בחיל הקשר העביר אבי בין קורס ארוך בארץ לבין שירות פעיל בלבנון במסגרת מלחמת "שלום הגליל" בשנת 1982. 
לאחר השירות הצבאי עבד אבא בעבודות מזדמנות. בכסף שחסך נסע עם חבריו לטיול ארוך באירופה. לאחר הטיול החל אבי ללמוד בבי"ס להנדסאים בתל-אביב. לאחר כ 15 שנה הוא השלים לימודי תואר ראשון ושני במנהל עסקים.  כיום עובד אבי כמנהל פרוייקטים במחלקת האינטרנט של אחד הבנקים המובילים בתל אביב.
אבא מאוד אוהב ספורט ומרבה לרכב על אופניים, לצפות בסרטים. כמו כן אוהב לשחק בפינג-פונג עם הבנים, ללמד אותנו מתמטיקה, ולהרדם מול הטלויזיה. 

סיפור אישי של אבא:
במהלך מלחמת שלום הגליל היתי בלבנון מספר חודשים. הינו בבסיס על הר גבוה וזה היה חורף .מזג האויר היה נורא והכל היה מכוסה בשלג .כל יום היו יוצאים אוטובוסים על מנת להוריד אותנו מלבנון וכל יום הם היו חוזרים כלעומת שבאו בשל השלגים הקשים.אני הייתי אמור לצאת לחופשה וכבר השתגעתי, אבל מפקד הבסיס הודיע שאין יציאות. לפתע בעוד המפקד מדבר הבחנתי כי משאית מיוחדת לפינוי זבל נכנסת לבסיס. המשאית אמורה היתה להגיע לאחד הבסיסים הגדולים יותר בלבנון, לא כל כך רחוק מהבסיס שלנו. בלי לחשוב פעמיים, קפצתי מבלי שאף אחד יבחין בי על המשאית עם כל שקיות הזבל. כשהגעתי ראיתי חיילים עומדים בתור, והצטרפתי אליהם. לאחר מס' דקות הגיע הליקופטר מהארץ להעביר את החיילים מלבנון לישראל. נדחקתי בין החיילים האחרים ותוך זמן קצר הגעתי לבסיס בצפון הארץ. הדרך הביתה היתה קצרה ומתוקה.