סבי אבנר (נורקה) נולד ב 27.8.29
(כ"ב באב תרפ"ט).
סבי נקרא אבנר מכיוון שנולד בחודש אב. שם נוסף לו הוא נורקה ע"ש סמל משטרה
יהודי במשטרה הבריטית ומנצח של תזמורת המשטרה שנרצח ע"י ערבי בירושלים
במאורעות 1929 כיומיים לפני שנולד סבי. אכן באותה תקופה בה נולד סבי פרצו מאורעות
1929. במאורעות הללו הושמדה קהילת חברון ונרצחו יהודים רבים בירושלים, יפו וצפת.
בתל אביב מקום הולדתו של סבי היה חשש של התפרצות המון ערבים מיפו. אביו שהיה בעמדה
על גבול תל אביב יפו עם חבריו שמר בעזרת מקלות אבנים ורובה אחד. כאשר היה אביו
בעמדה באו והודיעו לו שבנו נולד היה זה כמובן סבי. התקופה הייתה קשה מאוד, היה מצב
של חוסר עבודה והיה חשש לרעב כבד מאוד בארץ.
כשהיה סבי עדיין תינוק היה בבית תינוקות כי אביו ואמו עבדו. ילדותו של סבי עברה
עליו בתל אביב הקטנה. תל אביב שבעבר הייתה עיר שקטה מאוד. הרבה חול ומעט כבישים,
כיכר דיזנגוף הייתה חול ורק כביש צר מאוד עבר סביבה. תל אביב של ירידי המזרח. בין המשחקים
העיקריים שאפיינו את אותה תקופה היו גם משחקים שובביים מאוד. אחד מהם היה לרוץ בין
רגלי הגמלים שעברו בשיירות לאורך הים ולאחר מכן לבדוק למי הלב דופק מהר יותר.
בגיל 6 למד סבי שנה אחת בבית חינוך בצפון תל אביב, ולאחר מכן עבר ללמוד בבית ספר
תל נורדאו שם סיים את כיתה ח בשנת 1943. החלו מאורעות חדשים בין השנים 1936-1939.
באותה תקופה היה קשה בארץ. מיד לאחר מכן פרצה מלחמת העולם. הדבר השפיע חזק על
הארץ. החלה תקופת הצנע. סבי התנדב להגנה שנקראה אז גם גדנ"ע והיו מודבקות
כרזות על הקירות נגד הבריטים, נגד גרוש המעפילים ומחאות שונות אחרות. כחבר
בגדנ"ע צרפו אותו גם לגדנ"ע ים והוא היה ברשימת המועמדים הרזרביים
להורדת מעפילים אך מעולם לא נעזרו בו.
סבי למד בתיכון "גימנסיה בלפור" עד 1947. סבי התגייס להגנה. כשגמר את
גימנסיה בלפור התגייס למשטרת ישובים עבריים הלא היא הנוטרות והיה במ"ן- משמר
נע. בסיסו היה כפר גלעדי. והם היו חלק מגדוד נוטרים מס' 12, לאחר שעבר קורס נוטרים
בכפר "ילדים" החל במלאכה. סדר יומו התנהל כך: 10 ימים אימונים. 15 ימים
שמירות. 5 ימים חופש וכך כל חודש. הם היו מכסים את הוצאת המחיה בקבוץ. הם גם עסקו
בסיורים ברגל וברכב. ב-29 לנובמבר היה יום בו הוחלט באו"ם להקים מדינה יהודית
ועדיין הבריטי לא יצאו מהארץ. ב5 במאי יצאו הבריטים וב14 במאי ביום שישי הכריז בן
גוריון על ישראל כעם ליהודים. ואז העירו את גדודו של סבי וסיפרו להם את הבשורה
המשמחת. הגדוד של סבי שמע ונרדם מיד. גם פלוגה מאנשי הפלמ"ח שהייתה במשק שמעה
ונרדמה כנראה שהם ידעו שתהיה מלחמה, וכמובן כבר למחרת העירו את הגדוד לצאת ולבדוק
אם אין מוקשים בדרך לטבריה. לאחר מספר ימים החלו הערבים (7 מדינות ערב) להציב
מחסומים בדרכים ולירות במכוניות יהודיות. סבי התנדב ללוות שורות בדרכם לגליל. הוא
ליווה שורות מדצמבר עד מרץ. ומעט מאוד פעמים הגיע הביתה. הייתה זאת תקופה עצובה
מאוד לראות יום יום את חבריו מתים לידו. ולחכות שרק לו זה לא יקרה. בינתיים עברה
משפחתו של סבי מתל אביב לנוף ים שבהרצלייה. לאחר המלחמה עבר אבי לחיל הים, שם עבד
על האוניה העברית הראשונה שנקראה בשם "קדימה", עליה עבד במשך מספר
חודשים. ולאחר שחלה במחלת ים עבר למספנה בנמל חיפה. כעבור זמן יצא סבי לקורס
מכונאי מטוסים, כי לא היו בארץ מכונאי מטוסים וזה היה אסון למדינה. הוא שהה בארצות
הברית כשנה וחזר לארץ. כשחזר סבי לארץ התגייס לצבא קבע עד 1955 כי זה היה התנאי:
אם ילמד מכונאות בארה"ב יתנדב לצבא קבע, משם עבר לתעשייה צבאית, ולאחר מכן
לתעשייה אווירית מקום בו הוא עבד עד שיצא לגמלאות. כאשר למד סבי בטכניון בחיפה
ב-1960 הוא הכיר את סבתי מלכה קריגר, כעבור כמה שנים הם נישאו. במלחמת ששת הימים
לאחר שנולדה אימי תמי המשיך סבי לעבוד בתעשייה האווירית. בינתיים נולדו לו עוד 2
ילדים קובי ונורית .
כיום סבא לא עובד, הוא בפנסיה. יש לו
תחביבים רבים, כמו הליכה בים, קורס במכון אבשלום לידיעת הארץ וקריאת ספרים. לסבא
יש שמונה נכדים. הוא אוהב לעזור לנו בשיעורים ולשמור עלינו כאשר אנחנו חולים.
בערבי שישי סבא עורך קידוש ובחגים מברך על פי המסורת היהודית.
